בא-תוואנה חיים כיום כ-350 תושבים. יש מעיין אחד קטן בתחתית הכפר, אשר אינו מספיק לצרכי התושבים, ולכן משתמשים בו רק לשתיה, ובעיקר למי שאין כסף. מי שיש לו קצת כסף, מזמין מיכלית מים, שיכולה למלא מים רק בחברון ולהוביל את המים לכפר. בכל שנה מארגנים תושבי הכפר מיכליות, עד כמה שהם יכולים. כשאין כסף למיכליות מים, ואין מספיק מים במעין, שותים גם מבורות המתמלאים מי-נגר מהגשמים. אלה מים עכורים, שאינם ראויים לשתייה.

אום-ג'ומע מספרת, שמיכלית מים של 15 קו"ב עולה 350 ₪. זהו מחיר של 23.3 ₪ לקו"ב (1000 ליטר). כל אחד מאיתנו משלם 4.11 ₪ לקו"ב מים. עם עלויות מים שכאלה, התושבים לא יכולים להרשות לעצמם להתקלח כמו שצריך. אי אפשר לקיים חקלאות, אפשר להחזיק רק מעט עיזים או כבשים, אבל אי-אפשר להשתמש בצמר שלהן (שדורש שטיפה נרחבת).

ב-1980 הגיש סאבר אלהריני, תושב א-תוואנה, את הבקשה הראשונה לחבר את הכפר לצינור המים, שהונח אז 200 מטר מן הכפר. הצינור הונח כדי להעביר מים להתנחלות מעון, שהוקמה בהחלטת הממשלה מאותה השנה, ואוכלסה ב 1981.

את הבקשה האחרונה לחיבור לצינור המים הגיש סאבר, כיום ראש מועצת הכפר, בפברואר 2010. להתחבר לאותו הצינור, שמעביר את המים למעון. במעון כיום יש כבר למעלה מ300 מתנחלים. יש גינות פורחות, אפילו בכניסה ליישוב. יש רפתות ולולים. פרה שותה 60-100 ליטר מים ליום. בין לבין פעילים ישראלים וגורמים בין-לאומיים פעלו גם הם לקידום העניין.

לפני שנה נדמה היה שמסתמן פתח הצלה : ניתן אישור לפתח מילוי מצינור המים העובר במרחק 200 מטר מהכפר בדרכו למעון ולכרמל. בנוגע לבקשה לחיבור עקרוני באופן קבע, טרם ניתנה תשובה מועדת המים המשותפת ישראלית-פלסטינית, למרות שהבקשה הוגשה בשנת 2004.  מתוך ציפיה למימוש האישור הוקם בכפר מאגר מים קטן. ואולם, עד היום המאגר עומד ריק וללא שימוש, משום שהאישור שניתן לא קוים וגם נראה שאין כוונה לקיימו.

לכן בינתיים גם הקיץ, תושבי א-תוואנה יקנו מים ממיכליות. גם הקיץ סאבר פונה לרשויות ומבקש מהן שיחברו את א-תוואנה למים.  

והקיץ הזה – זה גם עניין שלנו. פעולה אחת ביום, עד שיתחבר.