תאריך: 25/5/10

לכבוד                                                                                                                                        

תא"ל יואב מרדכי

ראש המנהל האזרחי                                                      בדואר רשום ובפקס': 02-9977341

 

א.נ.,

הנדון: דרישה לחבר את הכפר א-תוואנה למים 

פתיח

1. הריני לפנות אליך בשמו של מר סאבר אלהריני ובשם תושבי  הכפר א-תוואנה (להלן:"הכפר א-תוואנה" או "הכפר") בבקשה כי תפעל לפתור את מצוקת המים של תושבי הכפר המצוי בשטח C בנפת חברון באמצעות חיבור הכפר למים. פניה זו נעשית בהמשך לפניות מצד תושבי הכפר במהלך עשרות השנים האחרונות, ולרבות פניות חוזרות ונשנות במהלך השנים האחרונות בעקבותיהן ניתנה התחייבות לחיבור הכפר למים, התחייבות שעד היום לא קוימה.

 

1. הכפר א-תוואנה נמצא בדרום הר חברון, על תוואי כביש 317. על פי נתוני הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה PCBS משנת 2007 הכפר מונה כ- 326 תושבים (52 משפחות).

 

1. בכפר 77 מבנים, בית ספר יסודי המשרת כ-150 ילדים המגיעים גם מהישובים הסמוכים, מסגד ומרפאה.

 

1. חרף העובדה שהכפר קיים מזה עשרות שנים, ועוד בטרם נכבש האזור על-ידי ישראל, טרם הוסדר מעמדו התכנוני. כתוצאה מכך, סבל הכפר במהלך השנים מהריסות בתים, וביניהן אף נהרס בית השייך לראש מועצת הכפר מר אלהריני.

 

1. בשנים האחרונות נראה היה שחלה התקדמות, בעקבות הכנתה של תוכנית מתאר מיוחדת שמספרה 1764/05, שפורסמה להפקדה ביום 28/12/2008. ואולם, כפי שהוצג במסגרת הליך ההתנגדות שהתקיים עוד ביום 29/3/2009 בפני ועדת המשנה להתנגדויות, התכנית שהוכנה רחוקה מלענות על צרכיהם של תושבי הכפר. למרות שחלפה יותר משנה מאז נשמע והושלם הליך ההתנגדות, טרם ניתנה החלטה בעניין התוכנית. כתוצאה מכך, המצוקה בה שרויים תושבי הכפר עקב ההקפאה התכנונית נמשכת.

מצוקת המים

 

1. אין צורך להכביר מילים על ההשלכות החמורות שיש להעדר חיבור למים וגישה למים זורמים על תושבי הכפר.

 

1. בהעדר אספקת מים משתמשים התושבים במי גשמים המועטים שנאגרים בבורות, ומשאיבה ממספר בארות שבסביבת הכפר. אולם, הדרך העיקרית בה מתמודדים התושבים עם המחסור היא באמצעות אספקת מיכליות מים לשימוש ביתי. המשפחות רוכשות מיכליות אלה המכילות 15 קוב ועלותן מגיעה עד לכדי 350 ₪. לאור ההוצאה הכספית הגבוהה, התושבים נאלצים לחסוך באופן קיצוני בשימוש במים עד כדי פגיעה בהיגיינה הגופנית ובבריאותם. מלבד העלות הגבוהה של המיכליות, איכות המים בהן ירודה והשימוש בהן גורם לתחלואה רבה בקרב התושבים.

 

1. בניסיון לפתור את הבעיה ולהתמודד עם המחסור הקשה במים,  מנסים התושבים מזה כשלושה עשורים לדאוג לחיבורו של הכפר למים. בתאריך 29/11/2004 הוגשה בקשה לוועדת המים המשותפת לחבר את הכפר לרשת המים (בקשה מס' 144, פרויקט 310/2004). על פי מידע שיש בידינו, הבקשה טרם אושרה חרף העובדה שעברו כבר יותר מ-6 שנים ממועד הגשתה.

רצ"ב העתק של הבקשה ומסומן כנספח א' לפניה זו

 

1. כמו כן, לפי המידע שבידינו התקיימו מספר מגעים בין התושבים לבין המינהל האזרחי וחברת מקורות וגורמים נוספים. בתאריך 24/11/08 נערכה פגישה אצל דני סופר, מנהל מרחב המרכז במקורות, בהשתתפות הגברת כנרת כהן מתאמת אספקת מים לישובים פלסטינים במקורות ומהנדס המחוז. בפגישה זו סוכם כי מקורות תוכל לספק מים מזרימת המים.

רצ"ב העתק של סיכום הפגישה מאת מר אורי פינקרפלד ומסומן כנספח ב' לפנייה זו

1. לאחר מכן, בתאריך 22/12/08 התקיים סיור שבו השתתפו מר יובל נחום, קמ"ט מים במינהל האזרחי, הגברת כנרת כהן, מר אורי פינקרפלד יועץ חקלאי, מוטי גבע מהנדס אזרחי, מר בומה ענבר פעיל שטח ומר סאבר אלהירני, ראש מועצת א-תוואנה. גם בפגישה זו סוכם כי "עד שקו המים הנוכחי יתוגבר, תספק מקורות בחיבור את מי הלילה שיוזרמו לבריכת בטון הממוקמת בכניסה לכפר..".

רצ"ב העתק של סיכום הסיור מאת מר אורי פינקרפלד ומסומן כנספח ג' לפנייה זו

1.  למרות כל זאת, עד היום הכפר טרם חובר לרשת המים והמצוקה נמשכת.

 

השוואה עם התנחלויות סמוכות: מעון וכרמל

1. לעומת הכפר, בהתנחלויות הסמוכות מעון וכרמל, לא ידוע על מצוקת המים. בשנת 2007 התגוררו בהתנחלות מעון 381 תושבים[1], ובהתנחלות כרמל 378 תושבים. בעוד שהכפר א-תוואנה מנותק לחלוטין ממים, ולא מוקצת לו אספקה, אף לא לצורכי שימוש ביתי, אספקת המים להתנחלויות מאפשרת פיתוח ענפי חקלאות הצורכים מים רבים – רפתות לגידול פרות, ולולי תרנגולות. עובדת היעדרו של מחסור נשקף לעין אף בגינות הנוי שבכניסה להתנחלויות אלה. 

הזכות למים כזכות אדם והחובה להבטיח מימוש זכות זו

אי חיבור הכפר למים ומניעת אספקת מים נאותה מתושבי הכפר א-תואנה מהווה הפרה בוטה של חובתה של ישראל על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, משפט זכויות האדם הבינלאומי ואף המשפט הישראלי.

 

1. מדינת ישראל מחויבת, במסגרת חובותיה ככוח כובש להבטיח אספקה סדירה ומספקת של מים נקיים הראויים לשתיה ושימוש ביתי וחקלאי לתושבי הכפר. על פי אמנת ג'נבה הרביעית מוטלת על מדינת ישראל החובה לדאוג לרווחת האוכלוסייה הנתונה לשליטתה. כאמור, א-תוואנה מצוי בשטח C הנתון לשליטתה ואחריותה המלאה של ישראל. על פי סעיף 55 לאמנה על ישראל להבטיח "במלוא מידת האמצעים שברשותה את אספקת המזון והרפואות לאוכלוסייה". חובה זו כוללת את הבטחת הגישה למים.
2. בנוסף, באי חיבור הכפר למים, מפרה ישראל את חובותיה בהתאם לסעיף 43 לתקנות האג ולפירוש שניתן לו על ידי בג"ץ. סעיף 43 קובע כי על הכוח הכובש לנקוט את "כל האמצעים שביכולתו כדי להחזיר על כנם ולהבטיח את הסדר והחיים הציבוריים, עד כמה שהדבר אפשרי, מתוך כיבוד החוקים הנוהגים במדינה, חוץ אם נבצר ממנו הדבר לחלוטין". בג"ץ שב והדגיש כי חובתו של המפקד הצבאי היא "לדאוג לתקינות סדרי החיים… חלה על צרכי החיים המגוונים של התושבים, ובהם צרכי סעד, תברואה, כלכלה, חינוך, חברה וכיוצא באלה צרכים שאדם בחברה מודרנית נזקק להם"[2]). בעניין חברת החשמל[3] התייחס בג"ץ מפורשות לחובתו של המפקד הצבאי לנקוט אמצעים אקטיביים על-מנת לספק חשמל לאוכלוסייה האזרחית: "אספקת חשמל הדרוש לצרכי האוכלוסייה המקומית שייכת ללא ספק לתפקידים המוטלים על השלטון הצבאי, כדי להבטיח את חייה התקינים של האוכלוסייה … פעילות זו באה למלא את חובת הממשל לדאוג לרווחתה הכלכלית של אוכלוסיית האזור." (עמ' 138). דברים אלו שנכתבו בשנת 1972 תקפים ביתר שאת במציאות החיים של 2010 ובוודאי שחלים על הזכות למים.
3. בפרשנות שנתן בג"ץ למושג "סדר וחיים ציבוריים" נקבע כי יש להבטיח את צרכי האוכלוסייה בהתאם לסטנדרטים המאפיינים את החיים המודרניים בתקופה הנוכחית: "מהי הבטחת סדר וחיים ציבוריים? התשובה המתבקשת היא: הפעלת ממשל תקין על כל שלוחותיו, הנהוגות בימינו בארץ מתוקנת, כולל ביטחון, בריאות, חינוך, סעד, אך בין היתר גם איכות החיים והתחבורה[4]. גם בעניין ג'מעית אסכאן אלמעלמון[5], קבע הש' ברק כי המשמעות שיש לצקת לתוך החובה המוטלת על הממשל הצבאי היא להבטיח את "הסדר והחיים הציבוריים של מדינה מודרנית ותרבותית בסוף המאה העשרים" (עמ' 800).
4. החובה לאספקת מים נאותה לתושבים נגזרת אף ממשפט זכויות האדם הבינלאומי.  ר' בעניין זה את סעיף 6 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות משנת 1966 (ICCPR) (הזכות לחיים), סעיף 11 (1) לאמנה בדבר הזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות משנת 1966(ICESCR) (הזכות לרמת חיים נאותה), סעיף 12 לאמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (הזכות לבריאות הגופנית והנפשית). מניעת אספקה סדירה של מים לכפר גוררת עימה אף פגיעה בזכות לפרנסה, וכנגזרת – בזכות לקיום בכבוד המעוגנות בסעיפים 6, 7 ו-11 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.
5. ישראל נדרשת כצד לאמנה לנקוט באמצעים פוזיטיביים נחוצים על מנת לעזור ליחידים ולקהילות כגון תושבי הכפר למימוש מלא של זכותם למים. החובה מקבלת משנה תוקף כאשר אותם אנשים אינם מסוגלים מסיבות שמעבר לשליטתם, כמו במקרה דנן, לממש את הזכות בעצמם על ידי המשאבים העומדים לרשותם. 

 

 אפליה פסולה ואסורה

1. כפי שתואר לעיל,  שתי אוכלוסיות הנמצאות באותו אזור והחיות זו לצד זו, מקבלות יחס שונה לחלוטין. בעוד תושבי ההתנחלות מחוברים למים, העונים על כל צרכיהם לרבות צרכי חקלאות ענפים, האוכלוסייה הפלסטינית המקומית מופלת לרעה, מנותקת משירותים בסיסיים וסובלת ממחסור חמור במים.
2. אפליה זו פוגעת בשוויון וסותרת באופן מובהק הן את עקרונות היסוד של המשפט הציבורי והחוקתי הישראלי, החל על רשויותיה של מדינת ישראל בכל מקום בו הן פועלות, הן את דיני התפיסה הלוחמתית, והן את משפט זכויות האדם החל בשטחים הכבושים. בית המשפט העליון עמד על חשיבותו ומעמדו של עקרון השוויון בשורה ארוכה של פסקי דין. ר' עניין קעדאן[6]. ויודגש, המדד בענייני אפליה הינו התוצאה המפלה, ולאו דווקא המניע.
3. איסור האפליה משקף נורמה בסיסית שאין לסטות ממנה בשום מצב.

 

סיכום 

1. לאור כל האמור לעיל, הננו פונים אליך על מנת שתפעל בדחיפות לחיבורו של הכפר א-תוואנה לרשת המים על מנת שתפתר במהרה מצוקת המים ממנה סובלים תושבי הכפר.

 

בכבוד רב,

נסראת דקואר, עו"ד

 

---

[1] http://www.peacenow.org.il/data/SIP_STORAGE/files/7/2747.xls.

[2] בג"ץ 10356/02 הס נ' כוחות צה"ל בגדה המערבית, (פורסם בנבו, 4.3.2004).

[3] בג"ץ 256/72 חברת החשמל למחוז ירושלים בע"מ נ' שר הבטחון, פ"מ כז(1) 124 (1972).

[4] הש' שילה בבג"צ 202/81 סעיד מחמוד טביב נ' שר הבטחון, פ"ד לו(2) 622, 629 (1981)

[5] בג"צ 393/82 ג'מעית אסכאן אלמעלמון נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד לז(4) 785 (1983)

[6] בג"צ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1) 258, 273 (2000).