שמי נסראת ואני עו"ד באגודה לזכויות האזרח. יחד עם אלון וניר מ'במקום' אנחנו רוצים לעזור לאנשים, לבנות בית צנוע בהיתר. אבל האנשים הללו הם פלסטינים, הגרים בשטח C בגדה המערבית. אז היתר הם לא מקבלים.

אנחנו שמחים ומתרגשים שכולכם הצטרפתם למאמץ, ולעשייה בשטח. למים זורמים, לקורת-גג. לצדק וזכויות יסוד. הנה סיפור אחד מיני רבים, על הקושי אפילו לדעת איך לעשות את זה נכון.

סך הכל זה ידוע – המדיניות של ישראל משלבת הזנחה (אי תכנון) ואפליה (תכנון להתנחלויות) אבל כשצריך – גם אכיפה של הריסת בתים (בשם שלטון החוק). אחרי עשרות פניות לפקידים במנהל האזרחי, לועדות התכנון – רצינו להבין, מדוע אין היתרים, ואיך כן אפשר לקבל היתר. אם אתה פלסטיני, ולא מתנחל. אלון כבר תיאר את המצב בא-תוואנה.

אבל אפילו לדעת איך אפשר להוציא היתר – זה סיפור:

גילינו הרבה דברים – ניר ואלון ועמותת במקום פרסמו דו"ח מקיף שנקרא "התחום האסור" ובו התייחסה באופן רחב למדיניות התכנון הנהוגה על ידי המינהל האזרחי. מומלץ לקרוא דו"ח זה, ולכל הפחות את התקציר על מנת להבין את התמונה.    

במקרים מעטים מאוד התקבלו בקשות לקבלת היתרים, שהגישו תושבים פלסטינים עבור מבנים בשטח C. רק אחרי שפנינו לפי חוק חופש המידע בעניין, התגלתה התמונה הבאה: בין השנים 2000-2007 הוגשו כ-1890 בקשות של פלסטינים לקבלת היתרים. כמה היתרים ניתנו ?  95  (כ- 5%). כמה צווי הריסה הוצאו במקביל ? 4,820 צווים, כש-1,626 מהם בוצעו בפועל עד חודש ספטמבר 2007. כלומר על כל היתר שהמינהל נתן הוא הוציא 50 צווי הריסה והרס 17 מבנים במקביל לכל היתר.

ניסינו לחקות את ההצלחות המעטות שהיו… ביקשנו עותק מאותם היתרים כדי לנסות ולהבין באיזה תנאים ועל פי איזה קריטריונים ניתן לקבל היתר בניה בשטח C. במינהל סירבו לדרישתו של ניר מעמותת "במקום" במקום' לקבל את המידע. נטען כי הדבר "דורש הקצאת משאבי-אנוש בלתי סבירה (זה נוסח רשמי של סייג למסירת מידע על פי חוק חופש המידע, יעני ניסיון להתחמק).

לא וויתרנו. רצינו לדעת מהי בקשת היתר טובה, מה הקריטריונים להצלחה של 5% הפלסטינים ברי המזל? לא השאירו לנו ברירה, ואחרי יותר משנה שחיכינו וחיכינו, מיצינו והגשנו עתירה מינהלית  וזה עוד לא כדי לסייע להשגת היתר. זה רק לקבל את המידע. כל אחד מאיתנו יכול לקבל את המידע הזה צ'יק-צ'ק ברשות המוניציפלית שלו. אבל רק בתוך הקו-הירוק.

 המינהל האזרחי של השלטון הצבאי מתנהל בחשאי ובמחשכים ובניגוד לעקרונות ציבוריים של שקיפות. מה מנסים להסתיר מאיתנו ? לא רוצים שהיתר ישמש תקדים ויאלצו לתת היתר לאנשים נוספים באותו אזור? ככלל, מדובר במידע שאמור להיות נגיש לציבור ללא כל מאמץ (מלבד תשלום אגרה). מדובר במידע שאמור להיות שמור ונגיש לצורך פעילותה הרגיל של הרשות. בית המשפט תהה מה לנו ולהיתרים, ובמקום לחייב את המינהל האזרחי בניהול תקין של מידע והעמדתו לציבור הוא השתכנע כי אכן הדבר דורש מאמץ רב להשיג 95 היתרים.

אז שוב לא וויתרנו, ערערנו לבית המשפט העליון. כיום העניין קבוע לדיון בפני בית המשפט העליון בחודש אוקטובר 2010.

לא רק היתרים הם חומר שלא בקלות ניתן לקבלו (אם בכלל) … ביקשנו לדעת נתונים על אודות מה שנקרא 'אדמות מדינה' בשטחים. היקפם של אדמות המוגדרות ככאלה, היקפם של אלה שהוקצו לשימוש גורמים פלסטיניים, לעומת אלה שהוקצו לגורמים ישראלים. לדעת מה ההגדרה של כל שטח. כנסו לאתר הזה ותמצאו את המידע לגבי כל המדינה, שבתוך הקו הירוק.

אבל בגדה המערבית – הכל חסוי.

מטרתנו ברורה. אנו רוצים להבין האם מאגר הקרקעות שנקראות אדמות מדינה משמש לפלסטינים או רק לצרכים של הצבא וההתנחלויות.

גם כאן הבירוקרטיה במיטבה. בקשתו הראשונה של ניר שלו הוגשה בתאריך 24/3/09. עד היום לא נתקבל המידע. אחרי הבטחות שהמידע "יימסר בהקדם כאשר יגובש, עברה יותר משנה, ומלבד סעיף 1 מבין 10 סעיפים לא נמסר מידע כלשהו. כרגע העניין תלוי ועומד בפני בית המשפט לעניינים מינהליים.  

יש לנו גם מעט הישגים. לאחרונה הודיע ראש המינהל האזרחי על שיפור בשירות הניתן על ידי רשויות התכנון. בין היתר הורה על פרסום תוכניות ומסירת מידע על גבי תקלטורים. הוא כן הורה על גיבוש קריטריונים להכנת תוכניות עבור כפרים בשטח C. נמשיך לעקוב, נראה אם יש גם מעשים מאחורי ההצהרות. נעדכן אתכם כמובן.

וכל זה – רק כדי לדעת. בעזרת המידע אנחנו מקווים לעזור לא-תוואנה, כמו גם לקהילות נוספות, לקבל תכנית מתאר הוגנת, לזכות להקים קורת-גג בפשטות.