בעמודים הראשונים של מוסף הארץ היום תמצאו את הכתבה "מה רואות עינייך" על ורדה אורן. למרות שהכתבה עוסקת בכלל בסיפור האישי והאמיץ של ורדה, היא מספרת בהרחבה על היותה אחת מכן/ם – פעילה אחת ליום למען א-תוואנה והזכות למים, וכיום למען בית-סוריכ וזכותם לאדמתם.תודה ורדה!
הנה חלק ממה שנאמר בזכותך עלינו - פעילות ופעילי אחת ליום:
והיום פגשנו גם כ-15 חיילים ושוטרים בהר-אדר. אנחנו היינו רק 10 אנשים שבאו לתצפית על אדמות בית סוריכ אשר במרחב התפר.
היום קיימנו את התצפית בהר אדר, לאחר לבטים רבים שהיו לנו אם לקיים את הפעילות בשל ההזדהות עם צערם של נפגעי האסון הכבד. לבסוף, קיימנו את המפגש במתכונת קטנה. פגשנו גם כ-15 חיילים ושוטרים שבאו לפקח ולאבטח על הנעשה. היינו שם תושבי מבשרת והר אדר והתבוננו במרחב התפר ובאדמות שלא עיבדו אותן זמן כה רב.
ראינו את השטחים אותם סיפחה אליה הגדר במקומות מסויימים, ולמול זאת ראינו איך בצד השני של היישוב (מול הכפר הפלסטיני קטאנה) הגדר עוברת ממש ליד בתי הר אדר, ושאין שיקול ביטחוני שמונע זאת, או שמפריע לכך להתקיים. וזה נטע בנו תקווה.
זו המציאות שבה אנו חיים: קבוצה קטנה של אזרחים שבאה רק להתבונן ב'מרחב התפר', יציר המשטר הצבאי, מקפיצה כוחות גדולים של משטרה ואת צבא ההגנה לישראל על הרגליים. יותר מכל הדבר ממחיש את המגמה הרווחת להרחיק מהעין את הכיבוש, לשים גדר, לסגור ת'דלת מאחור ולא לשאול.
הביקור היום הדגיש לנו עד כמה חשוב לבוא להתבונן. עד כמה המעשה הזה אינו זניח, אינו שולי. ומעבר לחוויה האישית שכל אחד מאיתנו עבר, זהו אקט מחאה ממדרגה ראשונה. אנחנו לא מסכימים עוד לעצום עיניים, אנחנו רוצים לדעת – ולשנות!
I think you are all a brave and courageous group of people. I wish there were more like you in Israel helping the Palestinian people. Thank you
[...] [...]