תודה משכית על הפוסט המרגש. גם לי יש זכרונות דומים. אכן נוגע ללב וגם מזעזע בעת ובעונה אחת.

סליחה על הבורות, אבל מה קרה למים של עין עוג'ה?

תודה, אסף

הי אסף, כפי שסיפרנו פה בעבר, המעיין של עוג'ה יבש. הסיבות לא ידועות לאשורן – האם מדובר בשאיבות (של ישראל ו/או הרשות), בשנות בצורת ממושכות, או בשילוב של כל הגורמים. בשורה התחתונה – קהילה חקלאית גדולה נותרה ללא מים.
תוכל לקרוא על מדיניות המים של ישראל בבקעה למשל פה:
http://actionaday.co.il/2011/07/06/%d7%94%d7%a7%d7%a6%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%aa-%d7%91%d7%91%d7%a7%d7%a2%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d/

הי משכית,
כתבת מקסים ומרגש. מזדהה מאד עם ההתפכחות הכואבת מהעולם שההורים שרטטו לנו (וגם עם הא-מחייה בבית סבתא )
רוני

והרי הודעה:
עקב ביטולים רבים הסיור לבקעה נדחה.
בינתיים – נמשיך לעשות פעולה אחת כל יום, כמובן.
סופ"ש נעים לכולם!

וואו, איזה פוסט. הייתי רוצה לקרוא עוד זיכרונות מהבקעה – כנים ומרגשים.

הי משכית, כתבת מקסים ומרגש. מזדהה עם תחושת הכאב של ההתפכחות מהעולם שההורים שרטטו לנו
(וגם עם ה"א-מחייה" מבית סבתא )

רוני

זה לא עיניין של טוקבקיסתיות פה אבל בעקבות חיפש שעשיתי על מים (לצורך עבודה מדעית) הגעתי דף הזה במיקרה ובאמת בתור אחד שלומד את הנושא אני חייב להגיד שאולי צריך להיסתכל בין השורת קצת יותר… היום בביקעה באיזור שדובר עליו קיימים 12 ישובים יהודים ו5 כפרים פלסטיניים (שיריחו גם אחד מהם)… אבל בניגוד למה שצוין פה כל כפר מכיל בין 2500 תשבים כמו באל-פצאיל ו10000 בעוג'ה עד ל150000 ויותר ביריחו ביחס למושבים יהודים שמכילים בין 25 משפחות עד 90 ובכל משפחה בין 2 ילדים ל 5 ילדים תעשו את החישוב זאת לא אותה הכמות תושבים… ולכן בין השורות אני חייב להגיב כאחד שחי את המציעות של הביקעה (להבדיל ממקומות אחרים בשטחים) וגם לומד את תחום המים לתואר, היחס צריכה אולי (לא בדקתי וזה לא העיקרון) מגיע מנתונים אמיתיים ובדוקים אבל יחס התושבים לא זהה בכלל… לכן המחסור הגדול של מים…
בשנים האחרונות היתפתחות הישובים היהודים לאחר מלחמת ששת הימים היה לאיזור צחיח מאדם (היו כמה כפרים בודדים פזורות של משפחות ירדנים ) והחקלאות היתה התקיימות לצרכים פרטיים בקרב האוכלוסיה שהיתה במלחמת ששת הימים לא היה פינוי של תושבים באיזור מכיוון שלחימה ממשית לא היתה, ארץ המרדפים.(שמה של התקופה שבין סוף המלחמה ובערך עד שנות ה-80. ואם שואלים אותי עד היום ) לכן אי אפשר לומר שלאחר ה"כיבוש" ירדה האוכלוסיה בעיקבות גירוש.. (למי שנישאר עד כאן לקרוא אני מציע לחפש תצ"אות של האיזור.. ישנות וחדשות ולהשוות) וכל זה היה להגיד שההתיישבות הערבית בביקעה הגיעה בעיקבות ההתיישבות היהודית ,פיתוח החקלאות יהודית ומתן מקורות פרנסה לערבים שאז חיו באיזור והיום בעקבות כל אלו הגיעו משפחות ערביות מכל איזורי השטחים כדי לקבל פרנסה מהחקלאים היהודים בהתישבות בביקעה וים המלח וכל הידע של שאיבת מים לא היתה קיימת כלל לפני. לכן המשפחות הערבים שחיו לפני הגעתנו לביקעה היו מועטות מאוד (פה אני מציע שנית תחזרו לתצ"אות לראות על מה מדובר) .

לסיכום: האוכלוסיה הערבית שהיתה לפני ההתיישבות היהודית היתה כלכך מועטה שלומר שלקחנו מהם מים הוא מיידע מוטע וכלכך יוצא מהמציאות שחבל שזהו המידע שאתם מקבלים מאמר הזה ולפני שאתם שופטים את התיישבות בנושא המים בביקעה תקראו בין השורות ותבינו שלא כל מה שמוכרים לכם במאמרים הוא יכול להיות מיידע לא תמיד קשור למציאות האמיתית…

שלום איתמר. תודה על התגובה המפורטת. הנתונים ההיסטוריים שיש בידינו שונים. אך גם אם אתה צודק היסטורית, אין זה משנה את נתוני צריכת המים – והפער העצום במשאבי המים הניתנים לאזרחי ישראל החיים בהתנחלויות בבקעה לעומת המים המוקצים לפלסטינים. (גם נתוני הצריכה הביתית, עוד לפני החקלאות).
אין זה משנה את העובדה שישראל שולטת בכמויות המים הניתנות, וביכולתה גם להגדיל או להקטין אותן.
ואין זה משנה את החוק – שלפי המשפט הבינ"ל אוסר על מדינה השולטת צבאית בשטח להשתמש במשאבי השטח לצרכיה או צרכי אזרחיה – בין אם להתיישבות ובין אם במים של השטח תחת הכיבוש.
כך שיש לישראל, ככוח ששולט צבאית בבקעת הירדן, סמכות להשתמש במים שנשאבים שם רק לצרכי ביטחון (למשל לחיילים) או לתושבים המוגנים – הם הפלסטינים תחת השלטון הצבאי.

ההפרה של הזכות למים נמשכת, מבלי להיכנס לדיון על צחיחות, היקף האוכלוסייה או מי בא ופיתח את בקעת הירדן יותר, או פחות.
בהצלחה בעבודתך המדעית!