המשטרה פינתה את מאהל המחאה בבית-שאן. את המאהל ברוטשילד היא לא תעז לפנות.

עיריית תל-אביב ניסתה לפנות גם את המאהל בלוינסקי. לשם ברי סחרוף לא הגיע.

זאת מלוא המשמעות של פריפריה, בבית-שאן, בתל אביב, או בבקעת הירדן – אליה אנחנו כמעט ולא מגיעים, על אירועי היום-יום שם כמעט ולא שומעים. אבל בזכותכם – גם בקעת הירדן על מפת זכויות-האדם!

היום אנחנו נפתיע את מח"ט הבקעה נוחי מנדל, ונראה לו שגם בפריפריה הכי רחוקה אי אפשר לעשות מה שרוצים, אי אפשר לייבש אנשים במחסום, סתם כך.

יש מחסומים, שהיחידות שמגיעות אליהם מלבד חיילים וחקלאים הן נשות מחסום-ווטש. כזה הוא השער החקלאי שנקרא שער גוכיה – שאמור לאפשר לחקלאים לעבור לשדותיהם, בעוד אחד האזורים שלכלל הפלסטינים אסור לעבור בו.

בשבוע שעבר, מתנדבות מחסום ווטש מצאו שהחיילים איחרו בשעה וחצי, והותירו ילדים ומבוגרים לחכות להם בחום הקופח.

ביום ראשון האחרון, 24.7, החיילים טרחו להגיע רק ב 15:30. הורים עם ילד עם חום גבוה המתינו בחום הגבוה שעות ארוכות. אתמול בבוקר, השער לא נפתח בבוקר, ורק לאחר התערבות מחסום ווטש הוא נפתח בלמעלה משעה איחור. אחרי הצהריים הוא לא נפתח כלל. אם הגיעו פלסטינים לעבור בו, הם חיכו שעות לשווא, ונאלצו לחזור כלעומת שבאו.

האם היום הם יעברו? אנחנו נדאג לכך. פונים למח"ט הבקעה ומזכירים לו שחובתו השניה, לצד ביטחון, היא מנהל החיים התקין של התושבים. ועל החיילים שלו לבצע משימה זו באותה מקצוענות שבה הם נדרשים למשימת הביטחון.

בזכות נשות מחסום ווטש, שנוסעות כל שבוע לבקעה, אנחנו בכלל שומעים מה קורה שם. היום נצטרף אליהן, לוודא שגם המח"ט יודע.

נשמע לכם בנאלי? נאיבי? מדובר בסבל מיותר, ואנחנו מוכנים להיות נאיבים, כדי לפחות לצמצם אותו. אל דאגה – כמובן שבנוסח המכתב נזכיר היטב, שצריך לפתוח בכלל את המחסומים בבקעת הירדן, ושעצם סגירתם תמוהה.

הנה פקס של חדר מבצעים בבקעה: 02-9940432

עדכון צהריים: ראו למטה את התגובות, לגבי מספרים עדכניים לפקסים וטלפונים – תודה אודי שרי וריקי! ויש פה גם את הפקס של מפקד האוגדה בעניין:

תוכנת פקס למשלוח חינם דרך האינטרנט: http://www.freefax.co.il/upload.php

ואפשר גם להתקשר לוודא שהגיע: 02-9940204

מומלץ לשלוח עותק גם למפקד אוגדת הבקעה 162, תא"ל אגאי יחזקאל בפקס 02-9405433

והנה נוסח המכתב. שנו ללשון זכר אם צריך, חתמו, ושלחו:

 לכבוד אל"מ נוחי מנדל, מח"ט הבקעה

באמצעות פקס 02-9940432

הנדון: דאגה לפתיחת שער גוכיה באופן מקצועי

א.נ.,

אני פונה אליך היום בדאגה, ומבקשת שתידרש לסוגיית השער החקלאית הקטן בגוכיה. כיום יש מדיניות של פתיחת השער החקלאי הזה בשעות מוגדרות, וברצוני לבקש ממך שתוודא, כי הכוח בשטח עומד בדייקנות בשעות האמורות, לכל הפחות, ולא מאחר או מוותר לעצמו במשימה.

ידוע לנו כי על כתפיך ועל כתפי החיילים בשטח רובצת מטרה חשובה מעין כמוהה – האחריות לביטחון ולמניעת טרור. אך על כתפיכם רובצת אחריות נוספת, לא פחות כבדה – והיא האחריות לאורח חיים תקין ולזכויות יסוד לתושבי האזור, הפלסטינים לא פחות מהישראלים. צו המוסר קורא לכך, פקודות הצבא קוראות לכך ומגדירות זאת בבירור, וגם מחויבות צה"ל לאמנת האג סעיף 43, כידוע לך בוודאי.

מעבר לכך, מדובר במקצוענות החיילים בביצוע משימתם. ופתיחת השער במועדים שנקבעו היא סמן למקצועיות. עדויות שהגיעו אלינו, דרך דיווח של נשות מחסום ווטש, מראים כי בשבוע האחרון, גם ביום ראשון וגם אתמול – יום רביעי ה 27.7, היו איחורים רבים בפתיחת השער – של שעה וחצי לפחות – ואף אחרי-הצהריים השער לא נפתח.

שער גוכיה הוא שער קטן, רק עשרות פלסטינים עוברים בו בכל יום. אבל גם הם זכאים למינימום שאנו מאפשרים להם, ולא להתייבש בחום הגדול של הבקעה ובחוסר וודאות האם השער ייפתח, אם לאו.

לפני כחודש וחצי, באמצע יוני, אני ועשרות ישראלים נוספים פנינו אליך בדרישה להקלה במדיניות המחסומים בכלל בקעת הירדן. אני עדיין תוהה מדוע דווקא בבקעת הירדן יש מגבלות על מעבר תושבים פלסטיניים שאינם תושבי הבקעה ואינם נוהגים ברכבם-הם. ומדוע שער גוכיה לא יהיה פתוח כל ימות השבוע. אני עדיין קוראת לך לשקול זאת שוב, בייחוד לאחר שמדיניות פתיחת המחסומים במקומות מרכזיים הרבה יותר, כמו חווארה או סאלם ועשרות אחרים, הוכיחה את עצמה כבטוחה. הצרות בשער גוכיה, בחמרה או בתיאסיר ייפתרו אם יהיו פחות מגבלות.

אבל כל עוד ההחלטה המבצעית הנוכחית היא לפתוח את שער גוכיה רק באופן מוגבל – אז לכל הפחות שהאופן המוגבל הזה יהיה מדוייק, ולא שרירותי.

אודה לך על תגובתך, ויותר מכך על טיפול בנושא

בכבוד רב

שם:

כתובת/טלפון לתשובה: