זוכרים את הכתבה על מתנחלי הבקעה? בעקבות הפניות שלכם למערכת "יומן", בדרישה להציג לצופים גם את הצד השני של החיים בבקעת הירדן, יצר איתנו קשר הכתב עמית פרבמן וביקש לדבר איתנו.
את כל זה אתם כבר יודעים. רצינו לעדכן אתכם, שבינתיים הצענו לפרבמן לבוא איתנו לבקעה ולראות את מציאות החיים של הפלסטינים שם, והוא נענה להצעתנו.
אז היום נסענו עם פרבמן לעוג'ה, וראינו קהילה שמתמודדת עם התייבשות מקור המים שלה ומקור פרנסתה המרכזי מזה אלפי שנים – החקלאות. פגשנו חקלאים לשעבר וחקלאים בהווה, אנשים שמדיניות המים המפלה של ישראל היא עבורם מציאות חיים, ולא רק אוסף של נתונים.
אחד מהם הוא חאלד, שבחלקה שלו יש באר עוד משנת 56', ולכן יש לו עדיין קצת מים לחקלאות. את הבאר חפר אבא שלו, שנפטר לפני שלושה חודשים, ובכלל היה עורך דין. חאלד עצמו דובר אנגלית רהוטה אותה רכש בתיכון, אבל עם סיום לימודיו הוא בחר לא להמשיך ללימודים גבוהים אלא להיות חקלאי. הוא גידל אבטיחים ובננות, ובעבר היה משווק בכמויות גדולות לכל האזור. אבל כמויות המים קטנו, והמינהל האזרחי אוסר עליו להעמיק את הבאר, ובהתאם גם כמות השטחים המעובדים הצטמקה. אז פעם הוא היה מעסיק 20 עובדים, והיום רק שניים – אולי הביטוי הכי מוחשי להצטמקות החקלאות בעוג'ה. האופציות שעומדות בפני יתר השמונה עשר הן, איך לומר, לא ענקיות.
.png?id=3237990 "למשל, לעבוד בגדיד בהתנחלויות תמורת 50 ש\"ח ליום")
אנחנו מעריכים מאוד את נכונותו של פרבמן לבוא איתנו, לשמוע, לראות, ולהתמודד עם הטענות שהיו לנו כנגד הצגת הדברים בכתבה שלו. אי אפשר אמנם להבטיח שמהסיור היום תצא כתבה נוספת, אבל האפשרות הזו קיימת – והיא קיימת אך ורק בזכותכם!
[...] לרות בר, היא עוזרת שר הביטחון. סחטיין לכם, שלא וויתרתם גם לעמית שלאחר כתבתו, הגיע לסיור עם מבט אחר בבקעת [...]