"'מה שהכי גרוע, זה שבסוף החייל מגיע לזירה והמצב לא חמור כפי שהתכוננו לו', מספר ר', חייל ששירת בגזרה בקיץ בחטיבת המילואים אלכסנדרוני. 'באים, ממלאים את האפוד במטולים, ברימוני גז, ולבסוף – מגלים מציאות שכלל לא מצריכה את השימוש בהם. התסכול גדול, ומתחילים לירות סתם. השירות מאוד משעמם. שום עימות, שום מטען, שום ירי. ואז ביום שישי יש סוף סוף אקשן, אפשר לבוא ולפרוק את האגרסיות'.

'איזו זכות יש לנו לדכא הפגנה שעוד לא נזרקות בה אבנים? אנשים הולכים עם שלטים ודגלים וצועקים במגאפון בתוך הכפר שלהם, אפילו לא התקרבו לכביש. איזו זכות יש לך לעצור את הדבר הזה?', שואל ר'. 'אחד מהחבר'ה אפילו אמר לי: ‘תשמע, אם לא היינו שם לא היה קורה כלום'. זו גם המסקנה החד-משמעית שלי'". ("בנבי סאלח מפזרים את ההפגנות עוד לפני שהתחילו", עמירה הס, הארץ, 16.9.11)

 בשנים האחרונות נערכות מדי שבוע הפגנות לא חמושות במקומות שונים בגדה. בין השאר, מוחים המפגינים על השתלטות של מתנחלים על אדמות, על בניית מכשול ההפרדה בעומק הגדה ועל הדרתם מאזור מחייתם.

צילום: אקטיבסטילס

כוחות הביטחון מתייחסים להפגנות אלו כאל "הפרות סדר". החיילים מאומנים לראות במפגינים כעבריינים שיש לסלק, ללא קשר אם הם אלימים או לא. זו הנורמה.

קחו למשל את הכפר א-נבי סאלח שבמחוז רמאללה, שהפך להיות אחד ממוקדי המחאה המרכזיים בגדה.

ארגון "בצלם" הוציא בשבוע שעבר דו"ח מיוחד שנקרא "הפגנת כוח: טיפול כוחות הביטחון בהפגנות השבועיות בכפר א-נבי סאלח". לפי הדו"ח, במהלך חודש מאי האחרון השתמשו כוחות הביטחון בגז מדמיע, ברימוני הלם ובתרסיס פלפל לפיזור ההפגנה, וגם הכו את המפגינים באלות, בבעיטות ובאגרופים. מהתיעוד של "בצלם" עולה כי חיילים ושוטרי מג"ב פיזרו את התהלוכה עוד בטרם יצאה לדרכה, בלי שהמפגינים נקטו באלימות כלשהי. כמו כן, הם אסרו עליהם להגיע למעיין, נשוא המחאה. הוצאת צווי שטח צבאי סגור והצבת המחסומים הגבילו את הגישה לכפר ומנעו מאנשים שאינם תושבי הכפר להשתתף בהפגנה. פיזור ההפגנה נעשה תוך שימוש מופרז באמצעים לפיזור הפגנות.

כוחות הביטחון לא עשו כל ניסיון לאזן בין זכותם של התושבים להפגין לבין חובת הרשויות לשמור על הסדר הציבורי והעדיפו, במקום זאת, לפגוע באופן קשה בזכויות התושבים.

שימוש באלימות בפיזור הפגנות בשטחים. לצערנו, גם זו נורמה.

אופן ההתמודדות של כוחות הביטחון עם ההפגנות בא-נבי סאלח הוא מקרה מבחן, שמעיד על גודל שינוי הדיסקט הנדרש ביחס להפגנות אזרחיות בשטחים, סביב המהלך באו"ם. הצהרתו של המפכ"ל דנינו מהשבוע שעבר, לפיה היחס להפגנות פלסטינים צריך להיות זהה ליחס למחאה בת"א, היא התבטאות מעודדת. יש לקוות שהיא תקבל גם ביטוי בשטח.

על כוחות הביטחון להפנים: יש לאפשר מחאה אזרחית לגיטימית. לא מפזרים הפגנות, אלא אם אין ברירה, וגם אז – תוך שימוש מידתי באמצעים שאינם מסכנים את הסובבים. עצם חימוש חיילים עם אמצעים מסוכנים כבר מגדיל מאוד את פוטנציאל ההתלקחות של ההפגנות. היערכות נכונה יכולה למנוע את ההתלקחות הבאה.