אוגוסט, פגרה, חופש וחם. היינו בטוחים שהזמנים יהיו רגועים, שלא תהיינה הרבה חדשות. הרי כולם חיכו לספטמבר… והציבור הישראלי טרף את הקלפים, ובגדול. בימים מרגשים אלו הממשלה כמרקחה, וראש הממשלה נמצא במוקד הביקורת.
לא עצרנו שם, ופנינו גם לראש הממשלה בכבודו ובעצמו. לא ביקשנו צוות מומחים, וגם לא מהפיכה. ביקשנו זכויות יסוד, ומים זורמים בכמות שאפשר לחיות ממנה, ומים להשקיה בכמות שאפשר להתפרנס ממנה, לכל אדם.ציניקנים יאמרו, שלדרוש משרים בממשלה להקפיד על החוק הבינ"ל ועל דאגה לזכויות-יסוד של פלסטינים זו מהפיכה. אנחנו רואים בכך ברירת מחדל, חובה בסיסית של כל אחת מאיתנו.
אנחנו חוזרים אליהם היום, קצר ולעניין ובטלפון, לברר מה עם תשובות למכתבים ששלחנו לפני למעלה מחודש. נראה להם שהלחץ לא ייפסק - ולו כדי שאדם אחד, מהצוות המקיף את אורית או את בנימין, יפסיק את ההדחקה וייראה את המציאות נכוחה.
המסר הוא קצר וברור:
"שלום, רציתי לשאול אם כבר עצרתם את המהלך להקצאת מים וקרקע נוספים ליישובי בקעת הירדן. פניתי אליכם על כך בעבר, ואני מצפה לתשובה, כמובן חיובית."
"כי עלינו לדאוג לאספקת מים מיידית לקהילות הפלסטיניות המיובשות בבקעה, לפני שאנחנו ממשיכים בתוספות מים ליישובים ישראלים שם!"
אבל המחאה הזו מורכבת מהרבה מעשים קטנים של אנשים. אנשים שלוקחים את עצמם, את הילדים, ואולי גם את הסבתא, ויוצאים להפגנה. או המשפחה שיצאה כולה עם סירים למרפסת בקומה חמישית ברח' קינג ג'ורג' בירושלים והביעה תמיכה רעשנית במצעד העגלות לפני שבוע. או אנשים שמרחיבים את גבולות השיח ודורשים צדק חברתי גם במחוזות נוספים, כמו חינוך מיוחד. או אנשים שטורחים ומכינים שלט עם האמירה המדויקת שלהם.
וגם אנחנו ממשיכים לעשות מעשים למען צדק חברתי – כפי שאנחנו רואים אותו: לכולם, בכל מקום.
שבוע אחרון למאמץ הנוכחי שלנו בבקעת הירדן. המלאכה – מלאכת ההגנה על זכויות האדם – רבה, ורחוקה עוד מלהסתיים. את תוצאות המאמץ שלנו נראה (אולי) רק בעוד זמן רב. אבל אנחנו לא מתייאשים, והעבודה הזו לא מעייפת אותנו, כי היא נעשית מתוך אמונה שלמה שזה הדבר הנכון לעשותו.
רגע לפני הסיכומים, בואו נעשה עוד מאמץ מרוכז כדי להעלות את הנושאים שלנו על שולחנם של אי אילו אנשים – אנשים שבידם הכוח לשנות מדיניות.
אז השבוע – פינאלה של פניות לכל מי שצריך! נחזור אל כמה דמויות מרכזיות שכיכבו פה בחודשיים וחצי האחרונים, ונזכיר להן שיש כמה עניינים לא פתורים בבקעת הירדן. שיש שם עשרות אלפי אנשים שסובלים ממדיניות לא הגיונית ולא מוסרית, שגם לא ממש מסתדרת עם המשפט הבינלאומי.
אני פונה אליך כמי שאחראי על גזרת בקעת הירדן, וביכולתו להקל על חייהם של עשרות אלפי אנשים. מגבלות התנועה בבקעה מסרבלות את חייהם של הפלסטינים, וגורמות לפגיעה בזכותם לבריאות, לפרנסה ולחינוך. באפשרותך להקל על חייהם של תושבי האזור על-ידי הסרת מגבלות התנועה הקשות המוטלות על הנכנסים אל הבקעה והיוצאים ממנה, על ידי שינוי האופן בו מתבצע הבידוק במחסומים תיאסיר וחמרה ועל ידי הסרת חסימות הפוגעות בתושבים. יש לך את היכולת להמליץ על הסרת המגבלות, וכמי שאמון לא רק על הביטחון אלא גם על מינהל תקין של תושבי האזור, אני סבורה כי מחובתך לעשות כן.
כפי שבוודאי ידוע לך, כיום רכב פלסטיני שאינו רשום על שם תושב בקעת הירדן – שחייב גם לנהוג בעצמו ברכב – לא יכול לעבור במחסומי הבקעה, אלא חייב לנסוע דרך יריחו.
אתה מן הסתם גם מכיר את הסדרי הבידוק במחסומי תיאסיר וחמרה, ויודע כי זמן המעבר בהם בשעות העומס הוא ארוך ביותר. מלבד נהג הרכב, שאר העוברים במחסום, ובכללם ילדים, קשישים וחולים נדרשים לרדת מן הרכב, לצעוד עשרות מטרים ברגל ולעבור בדיקות דקדקניות, שעה שהרכבים נבדקים בנפרד.
ועוד עניין קטן, אך מטריד – בזמן האחרון רבים הדיווחים כי הצבא אינו מקפיד על שעות הפתיחה, המועטות גם ככה, של השער החקלאי גוכיה, המפריד בין אל חדידיה לנפת טובאס הסמוכה. הגבלת התנועה דרך השער לזמנים מסוימים גורמת לסרבול מיותר ולייקור מחירי המים והדלק באופן ניכר. אינני רואה סיבה מדוע לא ייפתח השער בכל ימות השבוע, אך כצעד ראשון על הצבא להקפיד על שעות הפתיחה בהסדר הנוכחי. בחום הקיץ בבקעה מדובר בדיני נפשות.
מח"ט הבקעה, ביכולתך לטפל בנושאים אלה עוד היום. השבת חופש התנועה הוא אינטרס משותף של כולם; של הצבא, שלנו כאזרחי מדינת ישראל, וכמובן של תושבי האזור. אני פונה אליך בבקשה לעשות כל שביכולתך על מנת למנוע פגיעה מיותרת באוכלוסיה אזרחית.
בכבוד רב ובברכה,
שם:
טלפון/כתובת למענה:
וגם, להזכירכם, מלשכת אלוף פיקוד מרכז טרם נתנו לנו תשובה.
לא שאנחנו רוצים לעצבן אתכם, אבל כבר די מזמן, ב-22/6, מסרו לנו ש"העניין בטיפול", ומאז אנחנו לא ממש מצליחים לקבל תשובה ברורה: איך בדיוק מטפלים ב"עניין"?
אז עכשיו מרימים טלפון ללשכת אלוף הפיקוד – טלפון 02-5305333 –ובלי להתבלבל מבררים:
שלחתי לאלוף פיקוד מרכז כבר כמה פניות בנוגע למגבלות התנועה בבקעה הירדן. לפני חודש וחצי מסרו מהלשכה שלכם שהעניין בטיפול. רציתי לשאול איפה זה עומד?
סחטיין לכם, על שהבאתם 2 חברי כנסת – נחמן ועמיר- בימים האחרונים, להציק לרות בר, היא עוזרת שר הביטחון. סחטיין לכם, שלא וויתרתם גם לעמית שלאחר כתבתו, הגיע לסיור עם מבט אחר בבקעת הירדן.
הקלות לאוכלוסייה הפלסטינית לרגל חודש הרמדאן – ההקלות יינתנו באישור שר הביטחון ועל פי המלצת הרמטכ"ל, כחלק מהמדיניות לשיפור מהמדיניות לשיפור מרקם החיים של האוכלוסייה הפלסטינית באזור יהודה ושומרון…כמו כן ובמסגרת ההקלות יאושר מעבר משאיות סחורה בין יהודה ושומרון לבקעה.
שפשפתם את העיניים? הקלות בתנועה לבקעת-הירדן? או שבעצם לא?
עושים פרצוף להודעת הדו"צ
אז ביררנו אתמול, וגילינו שגם עד היום יש מעבר סחורות בין הבקעה ליתר הגדה. אתם מבינים? גם מוצאים לנכון להגביל את התנועה והמסחר (ולפגוע בפרנסה) בתוך השטחים עצמם, וגם מודיעים על 'הקלות', שלא כוללות בני אדם, אלא רק סחורות – וגם לא בטוח מה בכלל ההקלה…
אולי אתם הבנתם, אבל אנחנו לא כל-כך… אז היום אנחנו בודקים עם דובר-צה"ל, אם הם עצמם בדקו מה הם מפרסמים, והאם חס-וחלילה רחמנא לצלן, הם מטעים את הציבור?
ודבר נוסף ולא פחות חשוב: נשאל היום, מדוע לא יהיו הקלות, לרמדאן ולאחריו, למעבר בני-אדם בין הבקעה לשאר הגדה!
ברצוני לברר מהו טיב ההקלות שצה"ל מתכוון לנקוט בבקעת הירדן. בהודעה נאמר כי "יאושר מעבר משאיות סחורה בין יהודה ושומרון לבקעה". למיטב ידיעתי, גם כיום עוברות סחורות בין הבקעה ליהודה ושומרון. לאור זאת, אני מתעניינת לדעת אלו הקלות יהיו בכלל?
שאלה נוספת שמטרידה אותי, היא מדוע לא יינתנו הקלות גם לבני-אדם – לפלסטינים החיים בבקעת הירדן? יש באפשרותכם, כמי שאמונים על דימויו של צה"ל, להשפיע ולקדם הקלות משמעותיות על בני-אדם. אני מבטיחה שאהיה חלק מהמאמץ לפרסם זאת אח"כ, ולהראות שאפשר. שנושא זכויות-היסוד, או "מרקם החיים" כמו שקראתם לזה, נמצא בראש סדר העדיפויות. להראות שתדמית ודימוי חיובי הם לא רק כסות, אלא המהות של הצבא.
כיום, ישנן מגבלות מחמירות על מעבר רכבים בין אזור השומרון לבקעת הירדן, ובדיקות ארוכות ועיכובים ממושכים של בני-האדם במחסומים אלו. הקלות על המסחר – שכאמור אשמח לדעת מהן בדיוק – לא עוזרות לתלמידים, לקרובי משפחה, ולמפרנסים להגיע בכבוד ליעדם.
אודה לכם על הבהרת כוונתכם בהודעה, ומה היא בדיוק "ההקלה". ואודה לכם אם תבררו בדיוק – מדוע צה"ל לא ייקל בתקופת הרמדאן גם על בני-האדם, הרוצים לעבור בין חלקי השטח, שכולות תחת השלטון הצבאי שלנו?
ודבר אחרון – אותי אישית מטרידה המחשבה על 'הקלות' לרגל הרמדאן. המשמעות היא שהקשיים והפגיעה ב"מרקם החיים" כפי שקראתם לזה בהודעה, הן בעצם מיותרות. אם אפשר לבטל אותם לחודש הצום, מדוע לא להקל גם ביתר השנה? מה זה אומר עלינו, מה זה אומר על הקלות שבה אנו הופכים את החיים של הפלסטינים לקשים הרבה יותר? אתם, כאנשי המקצוע בתחום, יודעים שפרסום חיובי באמת, גם לרגל הרמדאן – יהיה בקידום זכויות-היסוד למשך כל השנה, ולא רק לחודש הצום.
