אכן, צדק חברתי צריך להיות נחלת כולם. גם נחלתם של אלה שלא נמצאים בהפגנות. גם נחלתם של פלסטינים בכפרים נידחים, בשוליה המהבילים של בקעת הירדן.
למשל, אלה שגרים ליד שער גוכיה.
שער אחד, קהילה קטנה, אי עמידה בזמנים. סיפור קטן, שולי ומרוחק, שממרר את החיים לכמה עשרות אנשים.
שער גוכיה - צילום: מחסום ווטש
שער גוכיה, החוסם דרך עפר היסטורית אי שם בבקעת הירדן, אמור להיפתח שלוש פעמים בשבוע, בבוקר ואחר הצהריים. הסידור הזה נועד לאפשר לתושבי קהילות קטנות כמו אל חדידיה, להגיע לעיירה הקרובה המספקת להם חינוך, רפואה, ואפשרות להצטייד במזון ומצרכים שונים. לא אידיאלי, מקומם, אבל כרגע זה מה שיש.
גם על המעט הזה הצבא לא מקפיד.
בשבועות האחרונים הצבא מחפף קצת בשעות. רק קצת. לא נורא, נכון? 15:00 אחר הצהריים, 41 מעלות בצל, אבל אין צל, ושני גברים עם טרקטור מחכים. הם עברו את השער כדי לקנות אוכל לצאן, ועכשיו רוצים לחזור הביתה. השער אמור להיות פתוח בשעה הזו, אבל הוא לא, והם תקועים, בחום, שעה וחצי, עד שסוף סוף מגיע מישהו ופותח. זה קרה לפני שבוע וחצי, וזה קורה יותר מדי בזמן האחרון.
אנחנו שם – גם אם וירטואלית, ומחוברים לשטח בזכות נשות מחסוםווטש – כדי לפקוח עין ולוודא שהצבא עומד בזמנים ולא מייבש סתם אנשים בשמש השורפת.
ממשיכים לשלוח פניות למח"ט הבקעה. שלחתם? התקשרו לוודא שהמכתב הגיע והועבר ליעדו. לא נותנים לזה לעבור בשתיקה!
מספר הפקס: 02-9940432
תוכנת פקס למשלוח חינם דרך האינטרנט: http://www.freefax.co.il/upload.php
טלפון לוודא שהגיע: 02-9940204
לכבוד אל"מ נוחי מנדל, מח"ט הבקעה
באמצעות פקס 02-9940432
הנדון: דאגה לפתיחת שער גוכיה באופן מקצועי
א.נ.,
אני פונה אליך היום בדאגה, ומבקשת שתידרש לסוגיית השער החקלאי הקטן המכונה גוכיה.
כיום יש מדיניות של פתיחת השער החקלאי הזה שלוש פעמים בשבוע בלבד בשעות מוגדרות. הגבלת פתיחת השער לפעמים אלה ולשעות קצובות אלה פוגעת בתושבים המקומיים שצריכים לעבור במקום. ואולם, היום אני פונה אליך בעקבות זאת, שבמהלך השבוע האחרון החיילים לא עמדו אפילו בפתיחת השער בשעות מוגבלות אלה. דרך דיווח של נשות מחסום ווטש למדתי כי בשבוע האחרון, גם ביום ראשון ה- 24.7 וגם ביום חמישי ה- 21.7, היו איחורים ממושכים בפתיחת השער – של שעה וחצי לפחות.
שער גוכיה הוא שער קטן, רק עשרות פלסטינים עוברים בו בכל יום. אבל גם הם זכאים כי יתייחסו אליהם ואל הצרכים שלהם בכבוד. בענייננו מדובר בכבוד מינימאלי – לא להתייבש בחום הגדול של הבקעה ובחוסר וודאות האם השער ייפתח, אם לאו.
לפיכך, אני פונה אליך בבקשה שתוודא, כי הכוח בשטח עומד בדייקנות בשעות האמורות, לכל הפחות, ולא מאחר או מוותר לעצמו במשימה.
ידוע לנו כי על כתפיך ועל כתפי החיילים בשטח רובצת האחריות לביטחון ולמניעת טרור. אך על כתפיכם רובצת אחריות נוספת, לא פחות כבדה – והיא האחריות לאורח חיים תקין ולזכויות יסוד לתושבי האזור, הפלסטינים לא פחות מהישראלים. פקודות הצבא מגדירות זאת בבירור, וגם מחויבות צה"ל לאמנת האג סעיף 43, כידוע לך בוודאי.
לפני כחודש וחצי, באמצע יוני, אני ועשרות ישראלים נוספים פנינו אליך בדרישה להקלה במדיניות המחסומים בכלל בקעת הירדן. אני עדיין תוהה מדוע דווקא בבקעת הירדן יש מגבלות על מעבר תושבים פלסטיניים שאינם תושבי הבקעה ואינם נוהגים ברכבם-הם. ומדוע שער גוכיה לא יהיה פתוח כל ימות השבוע. אני עדיין קוראת לך לשקול זאת שוב, בייחוד לאחר שמדיניות פתיחת המחסומים במקומות מרכזיים הרבה יותר, כמו חווארה או סאלם ועשרות אחרים, הוכיחה את עצמה כבטוחה. הצרות בשער גוכיה, בחמרה או בתיאסיר ייפתרו אם יהיו פחות מגבלות.
אבל כל עוד ההחלטה המבצעית הנוכחית היא לפתוח את שער גוכיה רק באופן מוגבל – אז לכל הפחות שהאופן המוגבל הזה יהיה מדוייק, ולא שרירותי.
אודה לך על תגובתך, ויותר מכך על טיפולך בנושא, כך שבעיות אלה בפתיחת השער לא יחזרו על עצמן.
בכבוד רב
שם:
טלפון: כתובת למענה:
