מה שקרה בת'עלה


ehud ‏| 27 בפברואר, 2012
טוען כפתורי שיתוף

להיכן שלא נפנה את המבט, נמצא פגיעה מיותרת בזכויות אדם.

היכן שלא נלך, נמצא גם פעילות ופעילים שעושים את המקסימום – לשנות מדיניות, ולפחות לצמצם את הסבל המיותר.

שומרי-משפט – רבנים לזכויות אדם, מאגדים בתוכם עשרות פעילות ופעילים – שעושים מאמצים גדולים, בשילוב של פעילות שטח ושינוי מדיניות, לסייע לתושבי דרום-הר-חברון.

אחד מהמאמצים הללו הוביל להסכם בין עוה"ד של שומרי-משפט לבין פרקליטות המדינה, בעת עתירה לבג"צ – הסכם הנוגע לפינוי היישובים הלא-מוכרים בדרום-הר-חברון.

והנה הסיפור שהגיע משומרי-משפט, ואנו מפרסמים אותו לבקשתם – אחד הסיפורים הקשים שהם חוו:

"ביום רביעי, ה-16.2.2012 הרס המנהל האזרחי מבנים בת'עלה, בדרום הר חברון, בניגוד להסכם  עם פרקליטות המדינה שהושג  נהרסו: צריף למגורי משפחה בת שמונה נפשות, שני בורות מים,  ארבעה דירי צאן, שאחד מהם נהרס על חמש עשרה טלאים ושבח יונים שבו. בנוסף לפגיעה חמורה זו בזכויות אדם, לוו ההריסות גם בהתאכזרות קשה כלפי בעלי החיים בכפר – ללמדנו שאטימות לקבוצה אחת מחלחלת ומשליכה על כל תחומי ההתנהגות.

מעדויות שקיבלנו עולה כי הכוחות שביצעו את ההריסות לא אפשרו זמן סביר להוציא ולפנות את בע"ח שהיו במקום, עיזים כבשים ופרות. חיות רבות נפגעו במהלך ההריסות. כאשר פונו בפרעות או כאשר לא פונו ונפגעו מההרס עצמו. חלקן נראה רץ בבהלה ובחוסר אונים במהלך ההריסות. לפעיל השטח של רבנים למען זכויות האדם נמסר שחיילים בעטו ופגעו במספר חיות. בנוסף לפנייה של רבנים למען זכויות האדם בנידון, גם ארגון תנו לחיות לחיות הביע מחאה מול גורמי הממשל השונים

עוד יצויין כי הכוחות הרסו גם שני בורות מים ששמשו בין היתר את בע"ח. הבורות מולאו בעפר ובזבל וצואת הצאן. הכפר ת'עלה מרוחק מנותק ונמצא באיזור מדברי, הכפר אינו מחובר לרשת המים. בורות המים הם המקור הבלעדי להשקיית בע"ח."

סיפורים כאלה צריכים להישמע. כי זהו לא רק מקרה אחד – זו שגרה מיותרת, מדיניות של פגיעה מתמשכת בזכויות של הקהילות החלשות ביותר, גם ביחס לשטחים.

עוד קול ועוד קול – עוד ידע ומידע מהשטח – עוד מאמץ להגן על זכויות אדם.

הפעולה נמצאת בפרטים הקטנים


ehud ‏| 21 באוגוסט, 2011
טוען כפתורי שיתוף

לפני מספר ימים, התפרסם הפוסט של ליל פטישי (שרגילה שמוסיפה לה י' בסוף השם…)

באדיבות האתר המשפיע "במחשבה שנייה" – פוסט מגזין בענייני חברה, כלכלה ותרבות

בתודה לליל, הנה הטקסט המלא:

המהפכה החברתית המתחוללת מכה גלים. עוד לא ידוע מה יהיה בסופה, אבל מה שוודאי בטוח הוא שהיא מסעירה ומשתוללת, ושהיא נוגעת בכולם. זו מהפכה צעירה שמגיעה עם המון אנרגיות, עם תמימות, עם שאיפות אמיתיות ליצור אפשרות לחיים אחרים במדינה. יש בה זעם אבל ברחוב רואים שמחה, יש בה כאב ומצוקה, אבל מה שמובע באופן הברור ביותר הוא דווקא הכח והנחישות.

המאבק בכיבוש מעולם לא היה פופולרי כמו המאבק הזה. הוא מעולם לא התנהל בשמחה ובתחושה שאנחנו חזקים יותר מהממסד, הוא מעולם לא משך צעירים וסטודנטים בכמויות כאלה להקים אוהלים ברחובות, ואף פעם בתולדותיו לא הצלחנו להביא אותו אל הקונצנזוס.

המאבק לצדק החברתי מביא איתו רעיון ישן ומוכר, ומצליח להפוך אותו לדבר הכי צעיר ופופולרי שיכולנו לדמיין. המושג "צדק חברתי" היה פעם נחלתם של קומץ פעילים חברתיים, והנה הוא זעקת העם. זעקתם של החלכאים והנדכאים איננה רומנטית ואינה מגייסת את ההמון. היא מדכאת אותו, גורמת לו לחוש אשם וחסר אונים, ומחלחלת בו את התחושה שהכל מורכב ואינסופי, שלעולם יהה המצב כפי שהוא.

כזו היא גם זעקת הנכבשים. אל מול דוחות הגזל והניצול, העושק והפרת זכויות האדם, אנחנו נאלמים דום. תודעת הכיבוש מדכאת אותנו, אנחנו טובעים בים העדויות, חשים מועקה עמוקה ויודעים שעלינו להתקומם, אבל המועקה הזו משתקת. המאבק הזה הוא סיזיפי ומורכב כמו שהיה פעם המאבק לצדק חברתי. הוא לא בוער, לא צעיר, לא מתחדש ולא סוחף. הוא עמוק וחשוב ונכון, אבל מעיק. מאבק מעיק גווע במהירות.

האמת היא שאנחנו המון. המון רב שיודע שמה שמתחולל שם מעבר לקו הוא אי צדק משווע. המון שמודע להפרת זכויות האדם, המון שהיה רוצה להתקומם . בין מורכב למתסכל ובתוך בליל העמדות והמחלוקות,  בסופו של דבר אנחנו לא צובאים על בתיהם של ראש הממשלה או שר הביטחון וגורמים להם להבין שהצדק ינצח. אבל יש לנו מה להגיד להם, אנחנו מוכנים לדרוש בכל הכח, וממש לא מתכוונים לוותר להם.

בשביל זה המצאנו את פעולה אחת ביום. כל יום, מאות אזרחים פונים במכתבים ובטלפונים ללשכותיהם של מקבלי ההחלטות, ודורשים מהם לפעול למען זכויות האדם בשטחים הכבושים. כל אחד עושה פעולה יומית אחת, קטנה, ואנחנו נהיים מסה עצומה שיש לה כח והשפעה. אנחנו שאפתנים ומלאי עזוז, ואנחנו במאבק למען הצדק – גם בשטחים הכבושים.

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. בחיבור של עוד כפר למים זורמים ולחשמל, בפתיחתו של עוד שער חקלאי או מחסום, ביום יומם של אנשים פשוטים.

פעולה אחת ביום מאפשרת לכולנו לקחת חלק במאבק, וכל אחד מאיתנו חשוב. בכל יום מתפרסמת באתר הפעולה היומית, והיא תיקח לכל אחד מאיתנו בדיוק 5 דקות.

המאבק לצדק החברתי בישראל הוא עצום ועוצמתי וחשוב מאין כמוהו. הוא יכול לשנות מדיניות. כמוהו גם המאבק לזכויות האדם בשטחים. כולנו ביחד יכולים וצריכים לשנות את המדיניות הזו.

 

הזמן להיות ברחוב


noa ‏| 27 ביולי, 2011
טוען כפתורי שיתוף

זה הזמן לצאת לרחוב.
אתם שפועלים אחת ליום, כדי שגם מי שרחוק מהעין והלב יזכה לדיור, מים, פרנסה וקיום בכבוד, בוודאי לא נשארים אדישים לנוכח הדרישה לצדק חברתי גם פה, קרוב לבית. כמו מיכאל.

זה הזמן להיות שותפים, להפגין סולידריות (אבל באמת!), ולהרחיב את השיח. כמו שעשה מיכאל, שפועל אחת ליום, אתמול בחיפה – שם הפיץ את הקריאה לזכות לדיור גם באזורים נידחים כמו בקעת הירדן. כי זכויות יסוד הן זכויות יסוד, בכל מקום ולכל אחד. וכשלמדינת ישראל יש אחריות, היא לא יכולה להתנער ממנה – לא בחיפה, לא בירושלים, ולא בג'יפתליק עו עוג'ה. לא כלפי אזרחיה, לא כלפי אנשים שנתונים לשלטון צבאי שלה.

אנשים יוצאים לרחובות עם מה שהכי כואב להם, עם מה שהכי בוער, לוחץ, קרוב. אבל זה לא נגמר בזה. כשהמודעות מתעוררת, התמונה המלאה מתבהרת. המחאה שהתחילה בדיור, מתרחבת לתחומים נוספים, שכולם יושבים תחת הכותרת "קיום בכבוד".

ואנשים מתחילים לעשות חיבורים, ולהבין לאן הולך הכסף. אפילו בן כספית הבין.

מחר, יום חמישי ב15:45 בגן העצמאות, אנחנו יוצאים לרחוב עם מצעד הגאווה הירושלמי, הצועד השנה בסימן "דרכים שלובות", ואין כותרת מתאימה יותר לזמן הזה.

ממאהל החד-הוריות בגן העצמאות, לא רחוק מהמאהל הירושלמי המרכזי, ועד לכנסת (וסמוך למאהל נוסף בגן הורדים) – למסלול הזה נהיה שותפים גם אנחנו. כי כל המאבקים לתיקון עוולות קשורים זה בזה.

הצטרפו אלינו!

(גם נחלק כובעים של 'פעולה אחת ביום' – מה לא תבואו???)


כל הזכויות שמורות ל"פעולה אחת ביום" | יצירת קשר | חזרה לדף הבית עיצוב וקונספט: | תכנות והקמה: מורן הר-טוב