"…לא בגלל הכוח, רק בגלל הרוח הנושבת בגבי"
הצטרפתי ל"פעולה אחת ביום" בדיוק בתחילתו של קמפיין בית סוריק, באוקטובר שעבר. חזרתי לארץ אחרי שלא הייתי פה כמעט שנה, מלאת מוטיבציה ועמוסה באמונה שאי צדק הוא לא דבר בר-קיימא, שהמציאות שלנו חייבת להשתנות.
חיפשתי את הנתיבים המתאימים לי ללכת בהם, את אופי הפעילות שאני ארגיש בו משמעותית, את המקום שבו אפגוש מנקודת המבט הכי עמוקה את המציאות ואת האנשים שאיתם אני יכולה לפעול בה. מצאתי לי נתיבים רבים, ואחד מהם הוא פה אתכם.
מיכל היא רופאת שיניים, עדי היא סטודנטית לגיאולוגיה, טל הוא גנן ורוני עובד בסלקום. רונית בחופשת לידה ודפנה מטפלת בשלושה זאטוטים, רמי בפנסיה והוא גם סבא של נדב וגל. איתי הולך כל שבוע לבלעין, שיר פעילה במאבק הדיור וכבר חודש ישנה באוהל, ענת הולכת למסיק הזיתים בעונה ואבי לא אוהב לחתום על עצומות. נעמה עובדת בלי הפסקה ויעל מדריכה בקידום נוער, גיל בחופשת סמסטר ובינתיים הוא עובד בפאב הכי שווה בעיר. אדם גר בקיבוץ בצפון הרחוק ותמיד מתבאס שהכל קורה רק במרכז הארץ, אלון חי במושב בקצה הדרום, ורחל גרה ברמת גן.
זה אחד הדברים הנחמדים אצלנו. הרבה מאד אנשים, כל אחד במקום ובזמן אחר, וכולנו פועלים אחת ליום ומנסים להשפיע על המציאות בבקעת הירדן. כולנו עוסקים במאבק למען זכויות האדם של פלסטינים בשטחים הכבושים, כי אנחנו מאמינים שמדיניות אפשר וחייבים לשנות, וכי אנחנו יודעים שמישהו אחראי למדיניות הזו. לפני שהצטרפתי לפעולה אחת ביום לא כתבתי מכתבים לראש הממשלה, לא הטרדתי את מח"ט הבקעה בדרישותי ולא חשבתי שאני יכולה פשוט להתקשר ללשכתו של אלוף פיקוד המרכז ולדרוש ממנו שיענה לשאלותי. אבל בפעולה אחת ביום אני לא סתם ליל מירושלים, אני חלק מקבוצת פעילים גדולה ומשמעותית, וכולנו דורשים את אותן הדרישות.
אנחנו לא מכירים אחד את השני, אנחנו אפילו לא ממש יודעים כמה אנחנו. רק כשמתקשרים מאיזו לשכה ושואלים אותנו בעצבים "מתי תפסיקו? כבר קיבלנו 200 פקסים!" אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שאנחנו בעצם די הרבה.
כל הכבוד לכם, על ההתמדה והנחישות. על הבחירה לעסוק בנושא הכי פחות פופולארי בארץ (יש ששואלים אותנו באכזבה: "אבל למה פוליטיקה?"), על הידיעה שאנחנו רצים למרחק ושהכיבוש לא יהפוך פתאום לפשוט ונוח, ועל כך שאתם פועלים בכל יום בשביל הדברים הבסיסיים ביותר, בשביל זכויות האדם בשטחים הכבושים. כמה שהמאבק שלנו הוא סיזיפי, ככה יש לנו גם המון אמונה ביכולתו לשאת פירות.
אני מרגישה שדברים מתחילים לזוז. שאנשים יושבים קצת פחות בנוח בכיסאותיהם, ושגם מי שלא הגיב לפנייתנו הרגיש שאמות הסיפים מתחילות לרעוד.
אני גאה להיות חלק מפעולה אחת ביום ושמחה להיות שותפה של כולכם.
מחר הולכים להסתיים חודשיים וחצי של פעולה בבקעת הירדן. פעולה נחושה, מאומצת ואמיצה של כולכם.
 זה יהיה הקרב האחרון - לבינתיים
בואו נודה: בחודשיים וחצי האלה קיבלנו אמנם תשובות, אבל לא מספיק. ממש לא. ולא כי לא ניסינו מספיק. אלא כי החלונות הגבוהים אליהם אנו מכוונים הולכים ונסגרים בפני אזרחים, ונראה שמי שיושב מאחורי האשנבים האלה עושה הכל, אבל הכל, כדי לשכוח ולהשכיח את העובדה שהוא נמצא שם כדי לשרת אותנו.
או במילים פשוטות יותר – שהוא עובד אצלנו.
ההתעלמות, האטימות, הזלזול, בשורה התחתונה – אנחנו נלחמים בהם. נלחמים בטחנות רוח? אולי. אבל זה בדיוק מה שעושים עכשיו מאות אלפי אנשים בכל הארץ – להיחלם בטחנות הרוח של השלטון. ונמשיך להילחם – עד שיהיו תוצאות.
והנה, ממש לקראת סיום, נשות מחסום ווטש מביאות לנו בשורות ממש לא מעודדות מהבקעה:. שער גוכיה, שאתם התעקשתם על כך שלפחות יפתח בזמן – נותר סגור. הנה ציטוט מהדוח של מחסום ווטש:
15.00- שער גוכיה- סגור. חכינו 5 דקות ואז צלצלנו למג'ד, נגד המחסומים במת"ק, שהבטיח לטפל. חכינו עד 15.30, ובינתיים צלצלנו שוב למג'ד, לזהרן, ולמוקד " ההומניטרי". שום דבר לא עזר. מזל שאף אחד לא חיכה בשער, וגם זה לא פלא, כי אם לא פותחים אותוׁ(הוא אמור להיפתח 3 פעמים בשבוע לחצי שעה בבוקר ואח"הצ) לא מגיעים האנשים שצריכים לעבור בו. ואולי זו המטרה בעצם. הבעיה שבעבר אפשר היה לעקוף את השער הסגור, אבל לאחרונה הגביהו מאוד את דייק העפר היוצרת חומה בלתי עבירה לרכב לאורך כל הכביש ממחסום חמרה לכיוון מערב, כלומר, לכיוון הגדה.
מה כבר ביקשנו? בסך הכל שהחיילים יגיעו בזמן שלוש פעמים בשבוע – כדי לפתוח את השער, ולא להשאיר גברים, נשים וילדים להתייבש בחום של 40 מעלות ויותר. זה מוגזם? אבל אפילו מהבקשה הזאת מח"ט הבקעה התעלם.
אה, ועוד דבר. דווקא עכשיו, אחרי הודעת הקש של דובר צה"ל בדבר הקלות במעבר סחורות בין הבקעה לשאר חלקי הגדה, מתברר שמחסום מעלה אפרים – אחד משני המחסומים "הפנימיים" שלא אוישו לאחרונה ושתושבי הבקעה ויתר חלקי הגדה יכלו לעבור בהם בחופשיות – שוב אויש, ומגבלות התנועה שאנו נאבקים בהן כבר חודשיים וחצי תקפות גם שם.
הדבר המעודד היחיד בשני העדכונים האלה הוא שיש לנו סיבות ממש טובות להתקשר לנוחי מנדל מח"ט הבקעה ולבקש לדבר איתו ישירות.
הנה מספר הטלפון בלשכתו: 02-9940204
השאלה שלנו למח"ט הבקעה היא:
"שלום, מדוע למרות הבקשות החוזרות והשנות של אזרחים אינך דואג לקיום מינימאלי של מחויבויות הצבא כלפי האוכלוסייה הפלסטינית של הבקעה? פנינו אליך פעמיים לגבי אי פתיחתו של שער גוכיה בזמן, ושום דבר לא השתנה. אנו מבקשים ממך שוב – הורה לחייליך לפתוח את השער בשעות המוסכמות".
ואחרי שמנתקים את השיחה עם המח"ט – מתקשרים לדובר צה"ל.
אחרי שקצת התייאשנו מפניות הציבור, הנה מספר הטלפון בלשכת הדובר: 035690922
אותם שואלים:
"בהודעה שפרסמתם לגבי הקלות לרגל הרמדאן מדובר על הקלות במעבר סחורות בין בקעת הירדן לשאר חלקי הגדה. במציאות – הדבר היחיד שמקשה על מעבר סחורות ואנשים בין הגדה לבקעה הוא מגבלות התנועה שמאפשרות רק לנהגים שרשומים כתושבי הבקעה לעבור במחסומים. ידוע לי שמגבלות התנועה האלה לא הוסרו, גם לא לתקופת הרמדאן. זאת ועוד – מחסומים שלא אוישו לאחרונה אוישו מחדש. מדוע אתם מוציאים הודעות מבלי לבדוק את העובדות בשטח?"
ואם אחרי שתי שיחות הטלפון האלה לא עייפתם (ואנחנו מקווים שלא) – אז הנה עוד שיחה חשובה מאד לעשות היום:
מירי ברק, שמשתתפת בפעולה אחת ביום, הצליחה לתפוס בטלפון את אחת העוזרות של שרת החקלאות אורית נוקד… רק בשביל לשמוע עוד התנערות מאחריות, עוד תשובה בלתי מספקת.
כך דיווחה מירי:
אוקיי, התקשרתי ללשכתה של שרת החקלאות. קיבלתי את היועצת שלה או העוזרת שלה שטוענת בתוקף ששרת החקלאות אינה ממונה על כמות המים המוקצית לכל אחד אלא רשות המים. שאלתי אותה מה השרה עשתה מאז קיבלה את 1000 המיילים שנשלחו אליה, כדי לפעול למען חלוקה שוויונית יותר של מים אבל לא הייתה לה תשובה. היא רק חזרה ואמרה שעליי לפנות לרשות המים וכי זה אינו בסמכות שרת החקלאות. והיא גם האשימה אותי בציניות.
נתעלם רגע מהגיחוך שבמצב (עוזרת של שרה בממשלה מאשימה אזרחית שמתקשרת לבדוק האם וכיצד מבצעת השרה את עבודתה בפשע הנורא מכל – ציניות). בואו נהיה ענייניים.
למנכ"ל רשות המים עודד פיקסלר כבר פנינו בעניין תוכנית הכפלת שטחי העיבוד והקצאת תוספת המים להתנחלויות הבקעה. הוא לא ענה.
אז היום, במסגרת הישורת האחרונה של הקמפיין, נתקשר גם אליו ונשאל ישירות מה קורה.
השאלה שלנו למנכ"ל רשות המים היא:
"שלום, בלשכתה של שרת החקלאות אמרו לנו שרשות המים היא שאחראית על ההחלטה להקצות או שלא להקצות מים נוספים להתנחלויות בבקעת הירדן. פנינו אליכם בעבר בנושא תוכנית הקצאת המים והקרקע, ולא קיבלנו תשובה. אנו מבקשים לדעת מהי עמדתו של מנכ"ל רשות המים עודד פיקסלר בנושא – כי אנו חוששים שהקצאת מים נוספת להתנחלויות הבקעה תפגע אנושות בחקלאות הפלסטינית באזור. האם עודד פיקסלר מתכוון לעצור את המהלך?"
הטלפון לפניות ברשות המים: 03-6369600/5
אם אתם מעדיפים לכתוב, ולא להתקשר, ניתן לשלוח את הפנייה הקצרה הזאת לכתובת: Olgas10@water.gov.il וגם אל הדוברות: uris10@water.gov.il, או בפקס: 03-6369750
תוכנת הפקס החינמית: www.freefax.co.il/upload
מחר ניפרד לעת עתה מהבקעה. לא נפסיק לעקוב אחר הנושאים שבהם אנו מטפלים, לא נפסיק להזכיר למקבלי ההחלטות שאנחנו עוקבים אחריהם ומצפים מהם לשפר את המצב. אבל פרידה היא בכל זאת פרידה. אז בואו נסיים את הסיבוב הזה באקורד חזק, מאוחד ומנצח.
כל פעילי פעולה אחת ביום, התאחדו למאמץ אחרון!
זוכרים אותו? מזמן לא שמענו ממנו.
ואת השער ששלחנו לו בתחילת הקמפיין, עם הקריאה להסיר את מחסומי בקעת הירדן?
בזמן שבו כל הממשלה חוטפת על הראש, העם זועק את זעקתו וכל השרים עומדים דום ומרגישים שלא משנה איך מסובבים את זה – זו הבעיה שלהם, אפילו שר התשתיות ושר התחבורה, שלא לדבר על שר החינוך ושרת החקלאות, שר הביטחון שלנו נעלם. בורח מספינים תקשורתיים, מחכה בשקט לספטמבר – שם יהיה המבחן שלו.
המחאה החברתית המתפרצת בימים אלה גדולה יותר מכל מחאה שאי פעם הייתה בישראל, והיא אמנם חובקת מגזרים ושכבות סוציואקונומיות, אך היא איננה חובקת כל. היא עוזרת לממשלה שלנו להשכיח מאיתנו צרות אחרות, כפי שאולי תעשה ההכרזה על המדינה הפלסטינית בספטמבר אם תעורר סערה ותשכיח מאיתנו שלרגע התחילה פה מהפכה.
ומה עם אהוד ברק? אם הוא לא מוצא לנכון להידרש למאבק החברתי, אולי הוא באמת עסוק בחשיבה על הביטחון? ואם בביטחון עסקינן, מה הקשר בינו ובין מחסומי בקעת הירדן? שאלנו, אבל תשובה עוד לא קיבלנו.
גם זהבה גלאון ונחמן שי ואף עמיר פרץ שאלו את שר הביטחון. הם עשו זאת באמצעות שאילתות בכנסת, ואף לא אחת מהן נענתה עד כה.
ואגב כך, עם או בלי קשר, כנראה שיותר עם מבלי: מבירורים שערכנו, מסתמן שהודעתו של דובר צה"ל (אותה פרסמנו כאן לפני כמה ימים) בעניין הקלות בהעברת סחורות בין בקעת הירדן לשאר חלקי הגדה בחודש הרמדאן, נמצאה ריקה מתוכן. אין שינוי של ממש מהמדיניות הנוכחית.
היום נשאל את שר הביטחון, שכעת, כך נראה, הוא פנוי לענות לנו- מה בנוגע להסרת המחסומים בבקעת הירדן? מדוע, על אף התחייבות משרד הביטחון כבר ב- 2007 להסיר את מחסומי הבקעה העניין עוד לא יצא לפועל? וכמובן נדרוש את הסרתם המיידית.
נשאל את נבחר הציבור, מר אהוד ברק, מדוע לשכתו מסרבת לענות לשאילתות שמגישים לה חברי כנסת במועד הראוי, ומה בדעתו לעשות בעניין. נספר לו שאנחנו אזרחים מודאגים, ושאנחנו לא שכחנו, על אף הרוחות הסוערות, שבבקעת הירדן עדיין מופרות זכויות אדם בסיסיות. נזכיר לו גם שהוא שר הביטחון, ובכוחו לשנות מדיניות שצריך וחובה לשנות.
משנים את המכתב ללשון זכר במידת הצורך, ופונים לשר הביטחון בפקס: 03-6976218
אפשר להשתמש בתוכנת הפקס החינמית:
http://www.freefax.co.il
לכבוד – שר הביטחון, מר אהוד ברק
הנידון – הסרת מחסומי בקעת הירדן
שלום רב,
לפני מספר חודשים שלחתי לך גלויה ובה ביקשתי ממך שתטה את אוזנך ותפעל למניעת הפרת זכויות אדם של פלסטינים בבקעת הירדן. מאז אני פועלת בכל יום ביחד עם קבוצת פעילים גדולה ומגוונת למען הסרת המחסומים חמרה, תיאסיר, מעלה אפריים וייט"ב .
אני פונה אליך שוב באותה הבקשה, להפוך את החיים של אלפי אנשים להרבה יותר פשוטים, ויותר זולים. מדובר בתושביה העניים ביותר של בקעת הירדן, פלסטינים החיים ביישובי הבקעה וחייהם כרוכים בתנועה מהבקעה אל שאר הגדה המערבית.
ידוע לי כי כיום רכב פלסטיני שאינו רשום לתושב בקעת הירדן – שחייב גם לנהוג בעצמו ברכב – לא יכול לעבור בהם, אלא חייב לנסוע דרך יריחו. המשמעות היא שהפלסטינים משלמים ביוקר על העברת ילדיהם למוניות, משלמים בפרנסתם על חוסר-היכולת להעביר סחורות, ולעיתים משלמים אף בבריאותם. וכל זאת, כאשר אם חס וחלילה מפגע ירצה לעבור לבקעת הירדן – הוא יכול לעשות זאת מסביב. ידוע לי גם שמשרד הביטחון התחייב כבר בשנת 2007 להסיר את המחסומים הללו אך טרם עשה זאת.
מר ברק, בתור אדם שאמון על ביטחון ישראל אתה וודאי יודע עד כמה משמעותיים הם רבדים כמו חינוך ורווחה לטובת הביטחון. במציאות המגבילה הזו קשה מאד להשקיע בדברים חשובים כאלה, אפילו רק מטעמים כלכליים. במדינת ישראל מתחולל היום מאבק על יוקר המחייה, זה מאבק גדול שקשור לכולנו, תאר לעצמך מה יאמרו עליו הפלסטינים שבכדי להגיע ברכבם לבקעת הירדן צריכים לשלם את מחיר העמידה במחסומים או גרוע מכך – את מחיר הדלק שדרוש על מנת לעקוף אותם. אני בטוחה שאתה יודע כמה חשוב לשמור על זכויותיהם של כל בני האדם, ושאינך שלם עם הסבל שגורמים המחסומים הללו לפלסטינים תושבי בקעת הירדן. בכוחך לפתוח את מחסומי תייאסיר וחמרה, ייט"ב ומעלה אפרים לתנועה פלסטינית רציפה, ולאפשר לתושבים הפלסטיניים את זכותם לחופש התנועה.
כבוד שר הביטחון, חשוב לי לציין בפניך שאני ממתינה כבר זמן רב להתייחסותך או להתייחסות משרדך בעניין. שלחתי לך פניות דומות כבר פעמיים, ואפילו ביקשתי מחברי כנסת שונים להגיש שאילתות למשרדך בעניין אך הם טרם קיבלו מענה על אף שהמועד המיועד לכך חלף מזמן. תשובתך חשובה לי מאד ואני מבקשת לקבל את התייחסותך בעניין.
בברכה,
שם:
כתובת למשלוח תשובה:
|
